התובעים הגישו תביעה בטענה לרשלנות רפאית שגרמה לשיטתם לשיתוק מוחין ממנו סובל בנם הקטין. משרדנו ייצג את שירותי בריאות כללית, אשר נתבעה בטענת לרשלנות רפואית בניהול הריונה של התובעת. לאחר שהתברר במהלך ניהול ההליך כי בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים נפלה טעות, הם הודיעו על משיכתה מהתיק, כך שהטענה הרלוונטית שנותרה כנגד הכללית, הייתה אי ביצוע מעקב ראוי אחרי הליך תפירת צוואר הרחם, במהלך ביקוריה של התובעת אצל הנתבעת. כן טענה הכללית כי טענות הנוגעות לרשלנות במעקב ההיריון ואי מניעת לידה מוקדמת ונזק מסיבוכי פגות, אינן יכולות לדור בכפיפה אחת עם טענות בעילת הולדה בעוולה. כך, גם הטענה בדבר אי הקדמת ביצוע ניתוח קיסרי אינה יכולה לדור תחת אותה קרת גג, שכן מדובר בטענות סותרות ולא חלופיות. ביהמ"ש קבע כי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, מומחה ברפואת משפחה – שאינו מומחה בתחום הגניקולוגיה והמיילדות. נקבע, כי טענות התובעים בכתב התביעה, לא גובו בחוות הדעת הרפואיות הנדרשות ולמעשה לא הוכחו על ידם. כן נקבע, כי טענת התובעים לנזק ראייתי לא מתקבלת, מקום בו הם לא שקדו שקידה מתאימה לנסות ולהשיג את מלא הרשומה שהייתה חסרה לשיטתם, לרבות באמצעות האמצעים העומדים לרשותם מכח סדרי הדין. ביהמ"ש קבע, כי נייר העמדה עליו מסתמך המומחה מטעם התביעה, אינו נכון למועד ניהול ההיריון, אלא פורסם 14 שנים מאוחר יותר. מכאן, שאינו משקף את הפרקטיקה הנוהגת במועד ניהול הריונה של התובעת. נקבע כי גם כיום לא ניתן למנוע לידה מוקדמת, ולא הוכח קשר סיבתי בין מעשי הנתבעות לבין הנזק שנגרם לקטין. לבסוף, נדחתה התביעה על כל רכיביה.
