משרדנו ייצג את הנתבעות, בתביעה שנדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי בחיפה בפסק דינה של כב' הש' וילנר.התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים בשל טענתו, כי הנתבעים התרשלו בביצוע שתי בדיקות אשר נערכו לאמו במהלך הריונה עמו. הטענה המרכזית היא כי למצער חלק ממומיו של התובע ניתן וצריך היה לאבחן בעת ביצוע בדיקות אלה, אבחון אשר היה מוליך לביצוע בדיקות נוספות שהיה בהן לגלות את יתרת המומים. נטען, כי בשל מכלול המומים הייתה ועדת העל מאשר לאם את הפסקת ההיריון.נדחתה טענתו העיקרית של התובע, לפיה הנתבעים התרשלו בביצוע שתי בדיקות אשר נערכו לאמו במהלך הריונה עמו. נפסק, כי הרופאים לא התרשלו בבדיקות שערכו לאם במהלך ההיריון, ולמעלה מן הצורך נשלל קיומו של הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת של מי מהרופאים לבין הולדת התובע.בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן:התובע לא הוכיח את טענותיו כי היה על הרופא שביצע סקירת המערכות לבצע בדיקה מקיפה יותר ורחבה יותר מזו שבוצעה על ידו בפועל. לא הוכח כי אותו רופא חרג מפרקטיקה נוהגת שעה שבדק את קיום כפות הידיים ולא את תקינות המבנה שלהן, קיום האצבעות ותקינותן.לא ניתן לבסס מסקנה רפואית בעלת מובהקות סטטיסטית, אף לא זו הנדרשת במשפט האזרחי (מאזן ההסתברויות), על סמך תיאורי מקרים.רישום רפואי לקוי או חסר יכול ויביא לנזק ראייתי בעטיו, ובצדק, יעבור נטל ההוכחה מכתפי התובע אל הנתבע. העברת הנטל לא תתבצע כל אימת שקיימת סתירה ברישום הרפואי, אלא מקום בו אותה הסתירה נוגעת בשורש המחלוקת. בענייננו, הליקויים בביצוע התיעוד הרפואי עולים לכדי נזק ראייתי אשר די בו על מנת להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעים להוכיח כי לא היה בנמצא ריבוי מי שפיר וכי אותו רופא בדק כהלכה את המוח. בנסיבות עולה, כי לא היה ממצא של ריבוי מי שפיר וכי הנתבעים הרימו את הנטל המוטל עליהם בעניין זה.ספק אם מתקיים במקרה זה הקשר הסיבתי הדרוש לאור דפוס התנהלות האם, המעיד כי אף אם הייתה התרשלות והיה מקום להפנות את...
