ערעור על פסק דין של בימ"ש המחוזי, בגדרו נדחתה תביעת המערער לפיצוי בגין טיפול רפואי רשלני שניתן לו לטענתו על ידי משיבים 1-2, לאחר תאונת עבודה שאירעה לו, במסגרתה נפגע קשות בשורש כף יד ימין. עיקר הדיון נסב אודות טענות המערער ביחס לאחריות של משיבים 2-1 לנזקו. משרדנו ייצג את המשיבים – הנתבעים1 ו-2, שירותי בריאות כללית ובית החולים העמק, בתביעה שנדחתה בביהמ"ש המחוזי. התובע הגיש ערעור לביהמ"ש העליון אשר נדחה אף הוא. בימ"ש לא מצא מקום להתערב בקביעותיו של בימ"ש קמא באשר להיעדר רשלנות מטעם משיבים 2-1 בגין ניתוח כירורגי שניתן למערער; עם זאת, בנסיבות העניין היה מקום לפסוק למערער פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה נוכח כך שהמערער לא קיבל את כל ההסברים שהיה זכאי לקבל, ונגרם לו גם נזק לא ממוני בדמות תחושת חוסר ודאות ותסכול עקב מה שהוא תפס ככישלון הניתוח שהחליט לעבור שלא באופן מושכל, אך סכום זה יש לנכות מהגמלאות שהמערער קיבל מהמוסד לביטוח לאומי שכן יש לו קשר סיבתי לאירוע מושא הנזק. . בית המשפט העליון (מפי המשנה לנשיאה הנדל ובהסכמת השופטים ברון ואלרון) דחה את הערעור ופסק כי: בימ"ש קמא ביסס את מסקנתו בדבר היעדר רשלנות משיבים 2-1 על ממצאים עובדתיים, על יסוד התרשמותו מהעדויות, לרבות אלה של המומחים הרפואיים, והעדיף את עמדת המומחה מטעמו והמומחה מטעם משיבים 2-1, על פני עמדת המומחה מטעם המערער, ולא נפלה בפסק הדין טעות בעובדה, בפרשנות הדין או ביישומו שמצדיקה התערבות. אשר לפגיעה באוטונומיה, בפסק הדין קמא נקבע כי לא נסתרו טענות המערער שלפיהן הסכמתו לניתוח ניתנה בהיעדר כל ההסברים הנדרשים בעניינו, אך לא נפסק פיצוי בראש נזק זה, נוכח הקביעה שהמערער לא העיד כי אי-מסירת המידע בנוגע לניתוח גרמה לו לרגשות תסכול או עלבון, אלא רק הצהיר כי היה מסרב לבצע את הניתוח אילו היו ניתנים לו ההסברים המתחייבים, אך עדות זו לא נתקבלה כמהימנה. אלא שהעובדה שלא נמצא שהמערער היה נמנע מביצוע הניתוח אם היה נמסר...
